הולכת ביבשה
בתוך הים

קראתי את הספר של יסמין בעז, ״הולכת ביבשה בתוך הים, מסע החלמה מכאב״, והוא נגע בי עמוקות.

זהו סיפור החלמה לא פשוט, שנפרש שכבה אחר שכבה, כמו בצל שמתקלף. ובתוך כל אלה הולכת ומתבהרת תובנה עמוקה: הכאב הוא לא רק משהו שצריך להיפטר ממנו. לפעמים הוא מורה. הוא מבקש שנקשיב לו באמת, באומץ, בחמלה ובהסכמה לפגוש את מה שנמצא מתחת לפני השטח.

הזדהיתי עם כל כך הרבה שלבים בספר. הספר לא רק סיפר לי סיפור של מישהי אחרת; הוא פגש אותי בחלקים מתוך המסע שלי.

מסע החלמה אינו תמיד מהיר, קל או ליניארי. לפעמים הוא מטלטל ודורש אומץ גדול. אבל הוא יכול להיות שווה כל רגע, משום שבסופו של דבר זה אינו רק מסע של החלמה מכאב. זהו מסע של גילוי – של האני האמיתי, האותנטי, שנמצא שם מתחת לשכבות.

ספר מרגש, אמיץ ועמוק, שאני ממליצה עליו מכל הלב.

יסמין כותבת באומץ, בפתיחות גדולה, בכנות וברהיטות על השנים שבהן ניסתה להבין מה קורה לה, על רחשי ליבה ועל התהליכים הפנימיים שעברה בנחישות שלה להחלים, סביב השאלה: "מה נדרש ממני על מנת להחלים?"

לצד הסיפור האישי שזורים בספר הרבה ידע והסברים, הנתמכים במקורות.

כמי שעברה בעצמה תהליך החלמה, ממש הרגשתי שאני חווה יחד איתה את הטלטלות הכרוכות בדרך. החלמה לא מתרחשת ברגע אחד, והיא לא קסם. יש בה ספקות, עליות וירידות, ניסוי וטעייה והרבה למידה. הספר מאפשר לראות איך תהליך החלמה באמת יכול להיראות.

אני ממש ממליצה על הספר. בעיניי הוא מעולה ומרתק, ובעיקר תיאור אמיתי וחשוף של מסע החלמה.